הכלים "שלרשות" השחקן יכולים להועיל לכולנו ליומיום.

 

אין כאן כוונה שנתחיל "לשחק" במציאות היומיומית שלנו, נהפכו, אנחנו נלמד להכיר את האמת הפנימית שלנו ונלמד להרגיש שם בנוח.

 

דרך משחקי תאטרון וטקסט אנחנו נפגוש את ה"אני האמתי" ונביא אותו מתחת לפני השטח לפני השטח ונכיר את עצמינו על כל גוונינו ורבדינו באופן כזה שנדע בדיוק; מה מפעיל אותי וגורם לי להגיב באופן הזה?

 

באיזה מצבים "נוח" לי לברוח לדמויות מסוימות בתוכי?

ובכלל, אילו דמויות קיימות בתוכי? 

נפגוש את דמות העצמה שבנו, דמות החולשה שבנו, דמות ההורה שבנו,האוהבת שבנו,השובבה שבנו,וכן הלאה…

נלמד להכיר טוב יותר את עצמינו… וכל זה בדרך משחק.

 כמו כן, ה'חקר' וה'התעסקות' העצמית... אין טיפול פסיכולוגי טוב מז'ה.

נקבל טקסטים, נכתוב טקסטים,

נגלם את עצמינו בכל מיני רבדים וגוונים.

 

תאטרון אימפרוביזציה ועבודת טקסט

 

תאטרון והכלים שאיתן עובד השחקן, הם לא לשחקנים בלבד.